סבא וסבתא בחופש הגדול - חלק ג'

המשך מסעותינו בשמורת סקויה-קינגס,

ביום השני של הטיול היינו בעיקר בשמורת הסקויה. יצאנו מוקדם בבוקר כדי להספיק לראות כמה שיותר, אבל בגלל שחלק מהכביש קרס בעקבות גשמים, רק נתיב אחד נשאר פתוח וכך חיכינו בערך שעה עד שיגיע תורנו לנסוע:

מחכים

ובינתיים גם מצטלמים

ושוב...

אחרי שסוף סוף עברנו את הכביש הצר, הגענו ל"סלע מורו" ובו עולים במדרגות על הסלע הענקי כשמשני הצדדים ישנה תהום של מאות מטרים. אף על פי שיש סלעים משני הצדדים שמונעים נפילה אפשרית, כרמל שיקשקה כל הדרך למעלה (טראומות מהעבר...). אבל למרות הכל היתה מספיק גיבורה כדי להגיע עד לפסגה.

סלע מורו מרחוק

כרמל, אלון ואביב מציצים מתוך גזע חלול של עץ סקויה

על הפסגה- כרמל מחזיקה חזק חזק

ואלוני - עצוב

הרי הסיירה נבאדה מפסגת סלע מורו

סבתא דיצה ואלוני (כבר לא עצוב)

צופית לא ויתרה על ההזדמנות שהמכונית שלנו תעבור שוב דרך גזע של עץ, והפעם דרך גזע מאוזן:

בהמשך היום הגענו למסלול בתוך היער בין עצי סקויה ענקיים, אורכו של המסלול המלא הוא 100 ק"מ, אבל אנחנו הסתפקנו בקילומטר וקצת, עד הסיבוב הראשון. אמנם דובים לא פגשנו אבל נוף והרים גבוהים ראינו.

בתחתית הגזע של עץ סקויה

מצוידים למפגש עם דובים

עוד עץ סקויה ענקי

 ועכשיו לסדרת תמונות של כרמל החמודה ועץ הסקויה הענקי:

 ותמונה מסכמת, משתתפי הטיול והנוף:

 

אחרי שכרמל ואלון השלימו את החוברות וענו על השאלות (בין השאלות: מה עושים כשדב חוטף לך אוכל? והתשובה היא: לא רודפים אחריו ומנסים לקחת את האוכל חזרה) הגענו אל הרנג'רים כדי לקבל סיכת רנג'ר צעיר. מסתבר שישנו גם מבחן בעל פה על החומר (בכל זאת, זוהי סיכת רנג'ר צעיר) אבל כרמל ואלון צלחו את המכשול וקיבלו את הסיכה (שאותה כמובן איבדנו אותה אחרי יומיים).

ולסיום עוד עץ סקויה וסרטון קצר של אביבוש שר:

ולמי שלא זיהה זהו השיר "נד נד"