במקרה ראינו בטלויזה בארוחת הבוקר במוטל (ככה זה פה, גם בחדר אוכל מצ'וקמק יש טלויזיה) שבדיוק היום מתקיים המצעד השנתי של סן-דייגו עם המון בלונים מתנפחים, אז החלטנו לא לותר על ההזדמנות ולחוות עוד קצת אמריקנה.
 |
| פטריוטיות אמיתית |
 |
| דגלנים של אוניברסיטת טקסס |
 |
| הזחל הרעב |
 |
| המשלחת מברקלי |
 |
| הדב, הסמל של אוניברסיטת ברקלי |
 |
| חתול תעלול |
 |
| והנשר - שזכה למחיאות כפיים סוערות |
וגם האינדיאנים השתתפו ורקדו:
משם נסענו לחצי האי קורנדו, השקפנו על הנוף, אכלנו גלידה, סבא וסבתא הלכו לקניות, ואביבוש הסתובב לו. גם נסענו אל קצה חצי האי לראות את הנוף והמגדלור.
ראינו את הבית של משפחת המגדלור, ותיאורים וסיפורים על החייים שלהם לבד, לבד, רחוק מכל נקודת ישוב.
 |
| המגדלור |
 |
| סן-דייגו |
 |
| תמונת סיכום |
 |
| כרמל בתוך המגדלור |
 |
| כרמל ואלון בשקיעה |
למחרת עוד טיילנו קצת בלה-הויה, עיירה ליד סן-דייגו, ראינו כלבי ים, שקנאים וגלים ענקיים ואז במשך 9 שעות ראינו בעיקר את הנוף מהמכונית, בנסיעה ארוכה, ארוכה, ארוכה הביתה.
זהו. נגמרה עוד חופשת חורף. סבא וסבתא חזרו הביתה ואנחנו חזרנו אל השיגרה. אבל, אל-דאגה, יש נקודת אור, שבועיים אחר כך - יום מרטין לותר קינג שבמותו ציוה לנו סופשבוע ארוך.
אז בפעם הבאה סופשבוע עם משפחת אלון החדש. בקתה על החוף, ג'קוזי ענק וכל סרטי ג'יימס בונד. מה עוד בנאדם יכול לרצות?
