אי שם בתוך המפרץ שוכן לו אי קטן, אין בו מכוניות (כמעט) ויש בו קצת מסעדות, הרבה שבילי אופנים והמון נוף, אבל הכי הרבה (כמו שגילינו) יש בו עליות. עוד לפני הגילוי המסעיר לגבי זה שיש באי הרבה יותר עליות מירידות, החלטנו להגיע אל האי ביום ראשון. לכאורה התמהיל האופטימלי, נסיעה קצרה, שיט חביב וקצר וטיול אופנים קצר (או שלא).
אכן הנסיעה היתה קצרה, השייט היה קצר אבל הסתבר שלצופית וכרמל מספיקות חמש דקות במים רדודים כדי לקבל בחילה, ומשם קדימה אל החוף אל האנג'ל אילנד.
 |
| היו כאלו שצחקו כל הדרך אל האי |
 |
| אופטימים |
הגענו עם האופנים (וכרמל בלי גלגלי עזר) והתחלנו לדווש. לאחר כמה עליות מתישות צופית וכרמל החליטו לחזור, אביבוש ואלון, לעומת זאת, הראו סימני עיפות והחליט להירדם בברלי. כך שאני המשכתי לבד אל הסיבוב המקיף את האי, כשמדי פעם אני מקבל מבטי הערכה מהולכי הרגל על המשא הכבד שאני סוחב, או בקשות ותחינות לטרמפ חזרה לספינה.
 |
| אביבוש ואלון בברלי |
 |
| כעבור עשר דקות... |
 |
| כרמל פורשת בשיא |
הנוף אכן יפה, אבל הראות היתה די דפוקה, והעליות, עליהן עדיף לא לדבר. בסופו של דבר המשימה הושלמה וכולנו התכנסנו לטקס סיום מלווה בגלידה, כמובן שאלון התעורר והתפלא מה קרה לטיול שהבטחנו לו - אבל גם הוא התנחם די מהר בגלידה
 |
 |
| דיוני השלישיה (מגבשים רשימת דרישות) |
וזה מה שקורה בערב - במקום ללכת לישון, התמונות מדברות בעד עצמן:
|
